החיים על פי שני רופא:
-
על הילדות, המשפחה, על הסימנים והבעיות הורמונליות לאורך השנים.
-
על הזונה שהעירה והאירה את דרכי.
-
על אהבת המשפחה והכוח להמשיך ולשמור על שלמותה.
-
על הדרך להצלחות העסקיות, רכישת ההשכלה, ועל ההבנה כיצד לנפץ כל "תקרת זכוכית".
-
על רגעי השפל, הבדידות, המצוקה הרגשית, הכלכלית, והרצון לחזור למקומי הטבעי.
-
על הנתינה והרצון לסייע לאחר כתוצאה ממה שעברתי.
-
על המזל שבחזותי החיצונית, הדרך וההפנמה.
-
על אותה הנחקרת שבמהלך חקירתה במסגרת דיון ההוכחות צעקה לעברי, "לך אין רחם, את לעולם לא תלדי״ – המצוקה הנפשית שלאחר מכן, ועוד.
-
על מלחמתי האישית לשינוי הלכות הדת בעניין מגדר.
-
על ההוכחה שהכול אפשרי, בחיים הפרטיים כמו גם בעולם העסקים, וכי ״אם תרצו אין זו אגדה״ ככתוב בספרי "היום שאחרי", כמו גם בספר ההמשך שיראה אור בקרוב ושמו "מלכת השחמט המשפטי" .
עוד טעימה קטנה:
לכולם נראה היה שמדובר בילד רגיל, ככל הילדים. הסביבה המשפחתית והחברתית, ליוותה אותו כשהפך לנער, בדיוק כמו השאר, או כך לפחות חשבו כולם. הם חזו בו הופך בחור צעיר, שמקים משפחה, לומד, עובד ומנהל חיי בורגנות שגרתיים כמו בני גילו האחרים.
הם טעו. בנפש פנימה התחוללה אז סערה. משקולת עצומה כרוכה בכבלים, לא נתנה מנוח.
רק לאחר שעברתי התאמה מגדרית, התחלתי לחיות באמת, סוף סוף בזהותי שלי. כלפי חוץ, נראה היה לכולם, שהשינוי מייצר עבורי קשיים עצומים, בעבודה, במשפחה, בחיי החברה.
הם שוב טעו. החיים הישנים היו קשים, כבולים למשקולות שאחזה את נפשי לתחתית. בחיים החדשים, כל אתגר היה לא יותר מטרמפולינה: צלילה קצרה שאחריה זינוק, מעלה – מעלה.
האם גם בחייכם יש משקולות? מה אפשר לעשות כדי להיפרד מהן ולקבל במקומה טרמפולינה, שתזניק גם אתכם לחיים שאותם אתם רוצים לחיות?
להזמנות: